'Halah
Daf 3b
מוֹדֵי רִבִּי יוֹחָנָן בְּאִיסּוּר שֶׁהוּא אָסוּר. אִיסּוּרוֹ מַהוּ. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר אִיסּוּרוֹ דְּבַר תּוֹרָה. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין אִיסּוּרוֹ מִדִּבְרֵיהֶן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין מְסַייְעִין לָן. 3b דְּתַנִּינָן תַּמָּן אֵין מְבִיאִין מְנָחוֹת וּבִיכּוּרִים וּמִנְחַת בְּהֵמָה קוֹדֶם לָעוֹמֶר וְאִם הֵבִיא פָּסוּל. וְאָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּרוֹמִיָּא רִבִּי יוֹנָה רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לא שָׁנוּ אֶלָּא שְׁלֹשָׁה עָשָׂר וְאַרְבָּעָה עָשָׂר וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר. הָא שִׁשָּׁה עָשָׂר עָבַר וְהֵבִיא כָשֵׁר. אִין תֵּימַר אִיסּוּרוֹ דְּבַר תּוֹרָה הִיא לֹא שַׁנְייָא הִיא שְׁלֹשָׁה עָשָׂר הִיא אַרְבָּעָה עָשָׂר הִיא חֲמִשָּׁה עָשָׂר הִיא שִׁשָּׁה עָשָׂר עָבַר וְהֵבִיא פָּסוּל. וְעוֹד מִן הָדָא דְאָמַר רִבִּי זְעִירָא עַל יְדֵי דְּרַב בַּר בֵּי דַּעְתּוֹן דִּבְנוֹי דְּרִבִּי חִייָה רֹבָה הוּא סָבַר דִּכְוָותְהוֹן אִין תֵּימַר אִיסּוּרוֹ דְּבַר תּוֹרָה רַב בַּר דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן.
Traduction
or, R. Yohanan reconnaît bien que c’est interdit jusqu’après l’offrande faite. Quel est le degré de cette défense? Selon R. Jérémie, il est défendu légalement d’en manger; selon R. Yona et R.Yossé, ce n’est qu’une défense rabbinique. R. Yossé ajoute: on voit par les paroles des rabbins suivants (R. Josué, R. Eliézer et R. Yona) que c’est seulement une défense rabbinique, puisqu’il est dit ailleurs (15)Mishna, (Menahot 9, 6): ''On ne doit pas apporter avant l’omer des offrandes de farine, ni des prémices, ni les libations accompagnant le présent des femmes adultères; en cas d’apport accompli, il n’est pas valable. R. Josué de Drôma, R. Yona et R. Imi disent au nom de R. Yohanan: ce n’est vrai qu’il y a inaptitude même en cas de fait accompli que pour les journées des 13, 14 et 15 Nissan; mais si l’offre avait eu lieu par erreur le 16, elle serait valable''. Or, si c’était une interdiction édictée par la Loi, il n’y aurait pas de différence entre le 16 Nissan ou la veille, et l’offre faite même en ce jour devrait être sans valeur; c’est que l’interdit est seulement rabbinique. En voici encore une preuve: R. Zeira a dit à propos des paroles de Rav qu’en raison de sa parenté avec les fils de R. Hiya le grand (savoir avec R. Hiskia) il adopte son avis, comme le disait Rav, que c’était interdit pendant l’existence du Temple jusqu’à l’omer: si donc on disait que cet interdit l’est par texte légal, Rav adopterait aussi l’avis de R. Yohanan (il s’agit donc d’un interdit rabbinique).
Pnei Moshe non traduit
מודה ר' יוחנן באיסור שהוא אסור. אע''ג דקאמר דזמן הבאה מתיר היינו שלא יהא עובר בלאו אבל מודה הוא שאסור לאכול חדש בשעת המקדש עד אחר הקרבת העומר ופליגי בהא דמהו איסורו לר' יוחנן ור' ירמיה קאמר איסורו מן התורה דלא גלי קרא אלא שלא יהא עובר בלאו מזמן הבאה ואילך ור' יונה ור' יוסי דאמרו תרווייהו דאין איסרו עד אחר הקרבה ממש אלא מדבריהן בעלמא:
מיליהון דרבנן. דלקמן מסייע לן דאין איסורו אלא מדבריהם לר' יוחנן:
דתנינן תמן. במנחות פרק רבי ישמעאל אין מביאין מנחות ובכורים ולא מנחת נסכים של קרבן בהמה מתבואה חדשה קודם לעומר ואם הביא פסול ואמרי עלה ר' יהושע ור' יונה ור' אימי בשם ר' יוחנן דלא שנו אם הביא פסול אלא דוקא קודם ששה עשר כגון בי''ג ובי''ד ובט''ו וכלומר אפילו קרוב לששה עשר ומכ''ש מקודם אבל בששה עשר עצמו אם עבר והביא קודם להקרבת העומר כשר ואי אמרת איסורו של חדש ד''ת הוא קודם להקרבת העומר ממש א''כ לא שנייא הוא י''ג הוא י''ד הוא ט''ו הוא י''ו עצמו דכל זמן שלא הוקרב העומר לא הותר החדש אפילו להדיוט ובדין הוא שאם עבר והביא פסול אלא ודאי דאין איסור חדש להדיוט עד אחר הקרבה ממש אלא מדבריהם לר' יוחנן והלכך משהגיע זמן הקרבה ביום י''ו אם עבר והביא כשר הואיל והותר החדש מכללו אצל הדיוט מן התורה:
ועוד. ראיה מן הדא דאמר ר' זעירא על ידי דרב כרבי יוחנן כצ''ל. הלכך נמי דעתיה דרב דבני דרבי חייא רבה דהוא סבר כוותהון ואי אמרת איסורו ד''ת לר' יוחנן רב בר דעתיה דר' יוחנן בתמיה כלו' דאי הכל מד''ת למה ליה לתלות לדעתיה דרב דכר' יוחנן ס''ל הלא חזקיה הוא בנו דר' חייא רבה ואי הוי הא בהדיא קאמר דבשעת הקרבן הקרבן הוא מתיר ולא מקודם ואין בין חזקיה לרבי יוחנן אלא הלאו ומאי האי דקאמר דבנו דרבי חייא רבה סבר דכוותהון הרי חזקיה מחמיר טפי אלא ודאי דר' יוחנן ס''ל דאין איסורו מן התורה קודם הקרבה ממש והשתא ה''ק דרב לא שנה להאי דחזקיה דפליג על רבי יוחנן ומחמיר בה טפי כדתני לעיל אלא ע''י דרב גופיה ס''ל כרבי יוחנן דמיקל בה וס''ל דמן התורה מותר מיד כשהגיע זמן הקרבה שנה להאי דחזקיה דהוא סבר נמי דכוותהון דבשעת הקרבן זמן הבאה הוא דמתיר ולא בעי עד אחר הקרבה ממש:
'Halah
Daf 4a
וְהָתַנִּינָן מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי שֶׁיְּהֵא יוֹם הֶנֶף כּוּלּוֹ אָסוּר. אִין תֵּימַר אִיסּוּרוֹ אִיסּוּר תּוֹרָה נִיחָא אִין תֵּימַר אִיסּוּרוֹ מִדִּבְרֵיהֶן יֵשׁ תַּקָּנָה אַחַר תַּקָּנָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן מִפְּנֵי 4a הָֽרְחוֹקִין.
Traduction
Cependant, l’on a dit (16)''(Suka 3, 12); (Rosh Hashana, 4, 3).'': Après la destruction du Temple, R. Yohanan b. Zaccaï établit que, toute la journée consacrée à l’offre de l’omer, il soit interdit de manger de la nouvelle récolte? Or, cette défense est justifiable si auparavant elle l’était en vertu d’un texte légal; mais si elle existait seulement par ordre des rabbins, se peut-il que l’on ait institué un tel ordre à la suite d’autres ordres non légaux? Il l’a instituée en vue des gens éloignés de Jérusalem (il a interdit le jour entier, et non jusqu’à midi, pour qu’en cas de reconstruction du Temple on ne conserve pas l’habitude d’en manger depuis midi, lorsqu’il pourrait y avoir un retard sous ce rapport).
Pnei Moshe non traduit
והתנינן. השתא פריך למ''ד דאין איסורו אלא מדבריהם עד אחר הקרבה דהא תנינן בפ' בתרא דר''ה ובכמה מקומו' משחרב בה''מ התקין ר' יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף והוא ששה עשר כולו אסור משום מהרה יבנה בה''מ ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאיר מזרח השתא נמי ניכול ולא ידעי דאשתקד לא הוה עומר האיר המזרח מתיר השתא דאיכא עומר עומר הוא דמתיר ובשלמא דאם תימר דאיסורו ד''ת עד אחר הקרבה ניחא הא דהתקין אחר שחרב המקדש שיהא כולו אסור לפי שכשיבנה המקדש יהיה איסורו מן התורה עד אחר הקרבת העומר ומשום הך גזירה דאמרן הוסיף והתקין אלא אי אמרת דאין איסורו אלא מדבריהם עד אחר הקרבה אפי' בזמן המקדש ויש תקנה אחר תקנה בתמיה דבזמן המקדש גופיה מתקנת דבריהם הוא דאסור ואנן ניקום ונוסיף לתקנה משחרב המקדש לאסור כל היום משום הך גזירה דיאמרו וכו' הא אפי' בזמן דאיכא עומר אינו אסור אלא מכח תקנת דבריהם בעלמא:
אמר ר' יוסי בר בון לעולם אפי' בזמן המקדש איכא למימר דאין איסורו עד אמר הקרבה אלא מדבריהם והא דקשיא לך על תקנת ריב''ז שהוסיף משחרב המקדש היינו טעמא דמפני הרחוקין הוא דהתקין כך דתנינן שם משקרב העומר הותר החדש מיד והרחוקין שאינן יודעין אם קרב העומר או לא מותרין מחצות יום ולהלן כדמפרש התם טעמא מפני שהן יודעין שאין ב''ד מתעצלין בו להקריבו עד אחר חצות ומכיון דהרחוקין אינם מותרין אפילו בזמן דאיכא עומר אלא מחצות יום ולהלן הוסיף ריב''ז לתקן משחרב המקדש לאסור כל היום:
רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָא בֵּין בִּשְׁעַת הַקָּרְבָּן בֵּין שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַקָּרְבָּן הַיּוֹם מַתִּיר. אָמַר רִבִּי הוּנָא מַתְנִיתָא דְחִזְקִיָּה פְלִיגָא עָלוֹי. עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מְלַמֵּד שֶׁהַיּוֹם מַתִּיר. יָכוֹל אֲפִילוּ בִשְׁעַת הַקָּרְבָּן תַּלְמוּד לוֹמַר עַד הֲבִיאְכֶם אֶת קָרְבַּו אֱלֹהֵיכֶם. וְתַנִּינָן מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן שֶׁיְּהֵא יוֹם הֶנֶף כּוּלּוֹ אָסוּר. אָמַר רִבִּי יוֹנָה אִיתְתָּבַת קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה וְאָמַר אִין יִסְבּוֹר חִזְקִיָּה כְּרִבִּי יוּדָה. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר אָמַר וַהֲלֹא מִן הַתּוֹרָה אָסוּר.
Traduction
R. Jérémie au nom de R. Hiya dit: soit au temps des sacrifices, soit lorsqu’ils n’existaient plus, la journée du 16 Nissan entraînait l’autorisation. R. Houna dit que l’enseignement de Hiskia le contredit, en inférant de l’expression ''jusqu’à ce jour même'' que la date fixe la permission. Est-ce à dire qu’il en est de même au moment d’offrir les sacrifices? Non, parce qu’il est dit: ''Jusqu’à ce que vous ayez apporté l’offrande de votre Dieu (17)Donc, il y a contestation, en ce que ce n'est pas le jour qui motive la permission, mais l'apport de l'offrande.''. Mais n’est-il pas enseigné (18)Autre contestation: si même pendant le temple la permission émane du jour, soit dès le matin, pourquoi R. Yohanan établit-il la défense jusqu'au soir? Ne voit-on pas là qu'il faut la certitude de l'apport? qu’à la destruction du Temple, R. Yohanan b. Zaccaï institua que toute la journée consacrée à l’offre de l’omer, il soit interdit de manger de la nouvelle récolte? J’ai présenté cette observation à R. Jérémie, dit R. Yona, et il m’a répondu que si R. Yohanan b. Zaccaï partageait l’avis de R. Juda, il déclarerait que c’est légalement interdit toute la journée du 15 (sans que ce soit une précaution rabbinique; dès lors il n’y a plus d’objection de ce fait, et R. Hiya peut avoir un autre avis).
Pnei Moshe non traduit
ר' ירמיה בשם ר' חייא קאמר דאף בשעת הקרבן היום הוא מתיר ומשמע דאין איסור כלל עד אחר הקרבה ולפיכך קאמר ר' הונא דברייתא דהביא חזקיה לעיל פליגא עלוי דאין אתה מקיים אלו ב' הכתובים אא''כ תחלק בין שעת הקרבן ובין שלא בשעת הקרבן:
והתנינן. השתא פריך לחזקיה דלדידיה שלא בשעת הקרבן היום מתיר מדאורייתא כדיליף מקרא והתנינן דר' יוחנן בן זכאי התקין משחרב המקדש שיהא יום הנף כולו אסור ומ''ט החמיר כל כך ואי משום הך גזירה דלעיל לא היה לו להחמיר אלא עד חצות דהרי אף כשיבנה המקדש אחר הקרבה מיהת מותר ומחצות יום ולהלן הא אמרינן דאין חוששין כלל לפי שאין הב''ד מתעצלין בו:
איתותבת קומי ר' ירמיה. הקשיתי קושיא זו לפני ר' ירמיה. ואמר לי דמתקנת ריב''ז לא קשיא מידי:
אין יסבור ר' חזקיה כר' יהודה וכו'. כלומר דיכילנא לשנויי לך דאפשר הוא אם יסבור ר' חזקיה דהך תקנתא דריב''ז כר' יהודה הוא דאתייא דאמר התם והלא מן התורה הוא אסור כל היום בזמן דליכא עומר דכתיב עד עצם היום הזה וס''ל דעד ועד בכלל ובזמן דאיכא עומר גלי לן קרא עד הביאכם וגו' והא דקאמר התקין ריב''ז דרש והתקין הוא דדריש להני קראי כר''י והתקין כך וא''כ מהך דריב''ז לא תקשי לדחזקיה דבשיטת ר' יהודה היא. א''נ דה''ק דנוכל לפרש לדחזקיה דאיהו גופיה ס''ל כר' יהודה דשלא בשעת הקרבן דקאמר היום מתיר היינו עד שיעבור כל יום ששה עשר וכר' יהודה דס''ל עד ועד בכלל וריב''ז נמי כר' יהודה ס''ל ודרש והתקין קאמר ועיקר:
תַּמָּן חָשִׁין לְצוֹמָא רַבָּא תְּרֵין יוֹמִין. אָמַר לוֹן רַב חִסְדָּא לָמָּה אַתֶּם מַכְנִיסִין עַצְמֵיכֶם לְמִסְפֵּק הַזֶּה הַמְּרוּבֶּה חֲזָקָה שֶׁאֵין בֵּית דִּין מִתְעַצְּלִין. אָבוּהּ דְּרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק חָשׁ עַל גַּרְמֵיהּ וְצָם תְּרֵין יוֹמִין אִפְסַק כְּרוּכָה וּדְמָךְ.
Traduction
Là (à Babylone), le scrupule fut tel, qu’en raison du doute pour la fixation de la néoménie, on établissait 2 jours pour le jeûne du grand pardon (19)Fait raconté à propos des gens éloignés de Jérusalem, dont parlait R. Yohanan b. Zaccaï. Cf. même série, (Rosh Hashana 1, 4) ( 57b).. Aussi R. Hisda leur dit: Vous vous donnez une peine infinie à cause d’un doute supposé: soyez certain que le tribunal n’aura rien négligé à cet égard. Le père de Samuel b. Isaac eut des scrupules pour lui: ayant jeûné 2 jours de suite, ses intestins se rompirent et il en mourut.
Pnei Moshe non traduit
תמן חשין לצומא רבא תרין יומין. בפ''ק דר''ה גריס לה על המתני' על ששה חדשים השלוחין וצאין וכו' ומתקנת ריב''ז נשנה שם במתני' לקמן ואיידי דאיירי הכא מתקנת ריב''ז ומהך דאין הב''ד מתעצלק מייתי נמי להא דקאמר תמן בבבל יש שהיו חוששין לצום שני ימים בשביל יה''כ מספק שלא היו יודעין אם עיברו ב''ד שבא''י את אלול או לא ואמר להן רב חסדא למה לכם להכניס עצמכם למספק הזה שתוכלו להסתכן מחמת כך הלא חזקה הוא שאין הב''ד מתעצלין מלשלוח שלוחין להודיע להגולה אם עיברו אלול או לא:
בר אבוי והתם גריס אבוה דר' שמואל בר רב יצחק והוא רב יצחק גופיה:
אפסק כרוכה ודמך. כשהפסיק מן התענית ורצה לכרוך לסעודה נתחלש ונפטר ועל שהכניס עצמו לסכנה מספק לא הזכירו שמו להדיא ואמרו אבוה דר' שמואל בר רב יצחק:
אִם הִשְׁרִישׁוּ קוֹדֶם לָעוֹמֶר הָעוֹמֶר מַתִּיר. רִבִּי יוֹנָה אָמַר קוֹדֶם לַהֲבָאָה. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר קוֹדֶם לִקְצִירָה. אָמַר רִבִּי יוֹנָה הֲבָאָה מַתֶּרֶת לַהֲבָאָה הַקְּצִירָה מַתֶּרֶת לִקְצִירָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי קְצִירָה מַתֶּרֶת הֲבָאָה וּקְצִירָה. לְפוּם כֵּן רִבִּי יוֹסֵי חַוֵוי בָהּ קָצַר לָרַבִּים וְנִטְמָא חָזַר הַיָּחִיד לְאִיסּוּרוֹ.
Traduction
Si ces produits ont pris racine avant l’offre de l’omer, dit la Mishna, cette offre en permet l’usage. R. Yona dit que l’enracinement devra avoir lieu entre la récolte et la présentation (pour que celle-ci ait son effet); selon R. Yossé, elle devra précéder la moisson. R. Yona s’explique ainsi: l’offre de l’omer permet d’importer des produits de ce genre, et sa moisson autorise la récolte de la même espèce (20)''Il est seulement permis pour l'usage profane d'employer ce qui était enraciné dès avant la coupe de l'omer; mais, pour l'offrande au Temple, on peut aussi prendre ce qui n'était enraciné qu'avant l'offre.''. R. Yossé dit que la moisson autorise tout. Comment cet avis de R. Yossé est-il admissible? Ne montrait-il pas le contraire en disant: lorsque quelqu’un ayant coupé le blé pour plusieurs personnes (l’omer) est devenu impur, la partie de l’homme seul redevient interdite (n’ayant pu l’offrir; donc tout dépend de l’apport).
Pnei Moshe non traduit
אם השרישו קודם לעומר. תנינן דהעומר מתירן ופליגי בה מאי קודם לעומר:
ר' יונה אמר קודם להבאה. אם השרישו קודם להבאת העומר אף על פי שבשעת קצירה אכתי לא נשרשו העומר מתירן ור' יוסי אומר צריך שישרשו קודם לקצירת העומר:
אמר רבי יונה הבאה מתרת להבאה וכו'. כלומר בדין הוא שיהא כל אחת ואחת מתרת לכיוצא בה דהבאה מתרת להבאה שאין מביאין שום מנחה מתבואה חדשה מקודם להבאת מנחת העומר וקצירה מתרת לשאר קצירה דאין קוצרין לפני העומר ואם כן הוא הדין להשרשה שהיא הבאה בקרקע בדין הוא שתהא הבאת העומר מתרת למה שהובאה בקרקע מקודם לה ורבי יוסי אומר דאין ראיה אלא דהכא לענין שיהא מותר להדיוט הכל בקצירה הדבר תלוי והקצירה היא שמתרת הבאה בהקרקע מקודם לה ומתרת ג''כ להקצירה:
לפום כן רבי יוסי חווי בה. כלומר שמכאן הגיד גם לדין הזה שאם קצר העומר לרבים והיינו לצורך הצבור להקריבו ונטמא וצריך לקצור עומר אחר חזר היחיד לאיסורו של קצירה עד שיקצור העומר האחר משום שהכל בקצירה תליא מילתא ואנן בעינן קצירה הראויה להבאה וליכא וכדפליגי גם בזה לקמיה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source